מטרתו של מאמר משפטי היא להקנות לקורא ידע משפטי בתחום מסוים. כדי להשיג מטרה זו, יש לדעת כיצד לכתוב מאמר משפטי.
במאמר זה אציג 5 טעויות נפוצות בכתיבת מאמר משפטי שכל כותב צריך להכיר, ולהימנע מהן.
המאמר באדיבות – https://www.legal-articles.co.il/
כתיבת משפטים ארוכים מדי
לעתים, כותבי מאמרים משפטיים משתמשים במשפטים ארוכים מאוד, בלי כל סימן פיסוק שהוא המפריד בין חלקי המשפט.
יש לשים לב, כי משפט שאורכו יותר משתי שורות – הוא ארוך מדי. אם הכותב כותב במאמרו משפט שכזה, עליו לחשוב האם ניתן לקצרו מבחינת כמות המילים, האם ניתן לחלקו לשני משפטים קצרים או יותר, או לכל הפחות להפריד בין חלקי המשפט באמצעות סימן פיסוק כלשהו (למשל, פסיק).
הדבר חשוב שכן קורא הנתקל במשפטים ארוכים מדי, נוטה שלא להבינם ובכך מתפספסת מטרת המאמר. בנוסף, לעתים, קורא הנתקל במשפטים שכאלה נוטה להשתעמם ועקב כך להפסיק את קריאת המאמר.
אי-יצירת עניין אצל הקורא
כדי שהמטרה להקנות לקורא ידע משפטי תושג, הכותב צריך ליצור עניין אצל הקורא.
אחד האמצעים שגורמים לקורא להתעניין יותר בקריאת המאמר, הוא, למשל, חלוקת המאמר לתתי כותרות. מאמר שכתוב, מבחינה צורנית, כרצף של מילים ללא כל הפרדה/חלוקה ביניהן – נראה כמאמר משעמם למדי, שייתכן ומי שיתחיל לקרואו – לא יעשה זאת עד סופו.
גם בתוך תתי הכותרות עצמם, כדאי, לעתים, לשנות את הכתיבה מבחינה צורנית.
ניקח, כדוגמא, את המשפט: "יורשים ע"פ דין מחולקים לשלושה מעגלי קרבה הכוללים את בן/בת הזוג, הילדים ויתר הצאצאים כמו נכדים, נינים וכו' (מעגל ראשון), ההורים והאחים (מעגל שני), והסבים והסבתות וצאצאיהם כלומר הדודים ובני דודיו של המוריש (מעגל שלישי)". כדי ליצור עניין אצל הקורא, כדאי לכתוב זאת כך:
"יורשים ע"פ דין מחולקים לשלושה מעגלי קרבה:
מעגל קרבה ראשון: בן/בת הזוג של המוריש, ילדיו ויתר צאצאיו.
מעגל קרבה שני: הורי המוריש, אחיו ואחיותיו.
מעגל קרבה שלישי: הסבים והסבתות של המוריש וצאצאיהם (דודי ובני דודי המוריש)."
שגיאות כתיב ושגיאות דקדוקיות
ישנם מאמרים משפטיים המכילים שגיאות כתיב, ובעיקר שגיאות דקדוקיות.
קורא שייתקל במאמר המכיל דברים כאלה – יניח שהמאמר "לא רציני", ואולי אף יחשוב שהכותב מזלזל במאמר עצמו ובקוראיו – ולא ימצא כל טעם בהמשך קריאת המאמר.
לכן, חשוב שכותב שאינו בטוח שכתב מילה מסוימת/משפט מסוים באופן נכון – יוודא כיצד יש לכתוב את המילה/המשפט, באמצעות חיפוש באינטרנט או באמצעות קריאת המאמר מצד אדם נוסף.
הסתמכות על המקור הראשון בלבד
לעתים, כותבי מאמרים משפטיים צריכים לחפש מידע הרלוונטי למאמרם, כדי לבסס את תוכנו.
לאותם כותבים יש נטייה להסתמך רק על המקור הראשון שאותו הם מוצאים. ואולם, לא כל מידע שמוצא כותב משפטי, בהכרח מתאים לביסוס תוכן מאמרו.
הכותב צריך לבחור בתבונה את המקורות שעליהם הוא מסתמך, ולא לצאת מנקודת הנחה שכל מקור המכיל מידע שעל פניו נראה רלוונטי לביסוס תוכן מאמרו – הוא אכן כזה. כך, למשל, עליו להבין שאם הוא מצא מידע באקראי בפייסבוק, כנראה שלא כדאי להסתמך עליו, ובוודאי שלא רק עליו. זאת, בשונה, למשל, ממידע שנמצא באתר של משרד עורכי דין.
אי-קריאת המאמר פעם נוספת לאחר סיום הכתיבה
כשכותבים מסיימים לכתוב את מאמרם המשפטי, הם נוטים לשלוח אותו לגורם הרלוונטי במיידי.
ואולם, חשוב שכותב המסיים לכתוב את מאמרו, יקרא אותו שוב, מתחילתו ועד סופו.
במהלך הקריאה החוזרת, הכותב עלול להיתקל בשגיאות כתיב, ניסוחים שגויים/מסורבלים, מידע המופיע יותר מפעם אחת, או מידע שגוי.
כדי שהקורא לא ייחשף למאמר המכיל דברים כאלה, על הכותב, כאמור, לקרוא את המאמר מתחילתו ועד סופו, לאחר שהוא מסיים, כביכול, לכתוב אותו.
לסיכום, כל כותב מאמר משפטי צריך להימנע מכתיבת משפטים ארוכים מדי, מאי-יצירת עניין אצל הקורא, משגיאות כתיב ומשגיאות דקדוקיות ומהסתמכות רק על המקור הראשון שהוא מוצא. בנוסף, כשהוא מסיים לכתוב את המאמר, עליו לקרואו שוב, מתחילתו ועד סופו.